יום טוב שחל להיות בערב שבת אסור לאפות או לבשל בקדירה מיוחדת לשבת אלא על ידי עירוב תבשילין שעושה בערב יום טוב. דהיינו …
מתוך ספר קיצור שולחן ערוך – סימן קב
א. יום טוב שחל להיות בערב שבת אסור לאפות או לבשל בקדירה מיוחדת לשבת אלא על ידי עירוב תבשילין שעושה בערב יום טוב. דהיינו שלוקח איזה תבשיל או צלי שראוי ללפת בו את הפת וגם פת, ומברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות עירוב. ואומר: בהדין עירובא יהא שרא לנא לאפויי, ולבשולי, ולאטמוני, ולאדלקא שרגא, ולמעבד כל צרכנא, מיומא טבא לשבתא. ואם אינו מבין לשון זה יאמר בלשון שהוא מבין. (בערוב הזה יהיה מותר לנו לאפות, לבשל ולהטמין ולהדליק נר ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת.
ב. צריך שיהא התבשיל דבר שדרכו לאכלו עם פת, כגון בשר דגים וביצים אבל דבר שאין דרכו לאכלו עם פת לא מהני. שיעור התבשיל כזית והפת כביצה. ויש להדר אחר מנה יפה לכבוד המצוה, וגם הפת יהא שלם ויניחו בשבת ללחם משנה, ובסעודה שלישית יבצע עליו,
ג. אין עירוב תבשילין מועיל אלא להתיר לעשות כל צרכי שבת ביום טוב בעוד היום גדול, דהיינו שיש שהות ביום, שאם היו מזדמנים לו אורחים שלא אכלו היום, היו אוכלים ונהנים בו ביום קודם בין השמשות ממלאכתו שעשה ביום טוב, אבל אם אין שהות ביום ליהנות ממלאכתו אינו מועיל העירוב תבשילין. ולכן נוהגין כשחל יום טוב בערב שבת מקדימין להתפלל ערבית של שבת מבעוד יום, שיהיו זריזין למהר לגמור הכל קודם שאומרים מזמור שיר ליום השבת, והתבשילין שמטמינין לשבת צריכין להטמינם בעוד יום גדול, שיתבשלו קודם בין השמשות לכל הפחות שליש בישולן.
ד. לא הותר לאפות ולבשל על ידי עירוב תבשילין אלא בערב שבת, אבל אם חל יום טוב ביום ה' וביום ו' אסור לבשל או לאפות ביום ה' בשביל שבת.
ה. צריך שיהא העירוב קיים עד שהכין כל צרכי שבת. אם נאבד או נאכל הפת אין בכך כלום ומותר אפילו לאפות ואם נאבד או נאכל התבשיל, אם נשאר כזית גם כן לא הפסיד אבל אם לא נשתייר ממנו כזית אסור לו לבשל כאלו לא עירב כלל. וכיצד עושה מי שלא עירב, אם לא נזכר עד אחר סעודת שחרית, ואין שם במקום ההוא ישראל אחר שעירב, אינו מותר לו אלא לבשל קדרה אחת, ולאפות פת אחת ולהדליק נר אחד לשבת, ואם נזכר קודם שמבשל לסעודת שחרית, יכול לבשל מכל מין בקדרה גדולה ולהותיר לשבת, ואם יש שם מי שעירב יתן לזה במתנה קמחו ובשרו וכל השייך לזה. והוא יזכה בדברים אלו בהגבהה ויבשל ויאפה עבורו. ואפילו בביתו של זה שלא עירב.
ו. כל בעל הבית צריך לעשות עירוב תבשילין בעצמו, ואפילו אשה שאין לה בעל אם יודעת מחוייבת לעשות בעצמה, ואסור לסמוך על העירוב של גדול העיר. ומי ששכח מחמת אונס ולא עשה עירוב תבשילין, או שעשה ונאבד, אם יש בעיר מי שמערב בשביל כל בני העיר (דהיינו שמזכה להם את התבשיל ואת הפת כמבואר בשלחן ערוך) יכול זה לסמוך על עירוב זה, אבל מי ששכח מחמת עצלות או שסמך עצמו לכתחלה על עירוב זה לא מהני ליה ודינו כדעיל סעיף ה'.
ז. אם חל יום טוב ביום ה' וביום ו', ונזכר ביום ה' שלא עשה עירוב תבשילין, יכול לעשות היום ויברך את הברכה, ואחר כך יאמר: אם היום קודש איני צריך לעשות עירוב, ואם היום חול בהדין עירובא וכו' אבל בראש השנה אינו יכול לעשות כן.
